ישבתי באוטובוס ליד החלון והסתכלתי לרחוב. פתאום כלב אחד התחיל לנבוח נביחות חזקות מאוד, סמוך למקום שעברנו בו. חיפשתי אחריו במבטי. נוסעים נוספים עשו כמוני. האוטובוס לא היה לגמרי מלא: כל המושבים היו תפוסים אבל רק...
תמיד האמין שחיי הנצח שלו יתקיימו בדמותו של טיל אירוג'ט. הטיל, שהתפרק מן המשגר בשני שלבים ופעל על דלק מוצק, ניצב בזמנו בראש רשימת ההישגים של הטכנולוגיה האנושית – המנגנון הראשון שאפשר איסוף מידע בשכבות העליונות...
בשנת 1999 עבר אבא שלי להתגורר בדירת סטודיו עם נוף לים במלון הדירות "קולוני ביץ'" שעל טיילת בת-ים. הוא עבר לשם כדי להתנתק מהסחות הדעת שהטרידו את מנוחתו ברמת אביב, ולהתמסר לכתיבת הרומן שלו, רומן על...
זהו, קיבלתי את העונש הסופי. כך זה נראה. אני רואה ושומע: איני צריך להוכיח זאת לעצמי, ואין ספק שזה אומר משהו. מיד אתן עדות לכך שאני אכן רואה ושומע. הנה: שמעתי קול אומר באנגלית שהראש שלי...
בועז קרא לעבר צ'יקו: "ראיתי כאלה בגולן, מחכים שיבוא אוויר חם כדי שיוכלו לעוף, להיות ציפורים". הוא היה שרוע על הספה, צופה בתכנית טלוויזיה על נדידת חיות. נשרים חגו והתרוממו מעל קניון שערפל סגלגל אטם אותו....
אחרי כמה פרקים הבחנתי בו. הוא ניסה לפרוץ דלת של בית ישן, שעמד בפינת רחוב שומם והרוס. הוא היה רחוק מכדי שאזהה את פניו, אבל מעיל הרוח הצהוב שלו היה כתם ברקע. בקדמת התמונה שוחחו מריון...
זה שלושים שנה חנות החיות שלו נמצאת באותה הכתובת. הוא ראה תֻכּונים ותֻכּים גמדיים באים והולכים. עכברים מרקדים, שרקנים, אוגרים, לטאות, מקלונים וטרנטולות. כולם עברו בחנותו בשלב כלשהו. בתקופה מסוימת בשנות השישים אף מכר גורי כלבים,...
הוללות לא מתוכננת פעם אחת הִכּתה אַנְטוֹנינָה אָלֶכְּסֵיֶיבְנָה את בעלה בחותמת משרדית והתלכלך לו המצח בצבע דפוס. פְּיוֹטר לֵיאוֹנידוֹביץ', בעלה של אנטונינה אלכסייבנה, נפגע מאוד, הסתגר בחדר האמבטיה ולא נתן לאף אחד להיכנס לשם. דיירי הדירה...
כשצמאים העולם מאבד צורה. הקרקע הופכת למרחב קמור וכל צעד שלך הוא כמו טיפוס במעלה הדרך. העצים רוכנים מעליך וענפיהם דוקרים לך את העיניים. העיניים צורבות, השפתיים מדממות, אתה מרגיש שכולך שק של דם שזלג אי...
לדיֵיגוֹ גַרסִיָה אֶלִיוֹ "You may still think true friendship is a lie. But then, you've never met Bill Burton", חזר ואמר סמואל ויינשטיין לעתים קרובות. למעשה, האמירה הזאת יכולה להיחשב לאות ההיכר שלו. הוא היה...
החול היה בכל מקום. לא רק מתחת למיטה העלובה או בקערה, אלא גם בעיניים, בנקבוביות העור, מתחת לציפורניים ובשיער. לרגעים היה נדמה לו שכל גופו עשוי גרגרי חול, מחוברים ביניהם באורח מוזר, ובאחד הימים יתפוררו והוא...
יש לי בתולת-ים בצנצנת שקווילטי קנה לי במכירה ביתית בעשרים וחמישה סנט. הבתולת-ים הזאת כל היום רק "אני שונאתותך שונאתותך שונאותך", אבל היא בתוך צנצנת, וכל עוד אני לא פותחת את המכסה היא לא תצא להרוג...
הטמגוצ'י של הבן שלי חטף איידס. לא יותר משלושים פּיקסֶלים יצרו את חיית המחמד הווירטואלית על צג ה-LCD הקטן, אבל המחלה היתה ניכרת לעין. הוא נראה כמו חולה איידס, אתם יודעים? רזה יותר מקודם. כמה מהפיקסלים...
כאשר נטרק מכסה הצוהר מעל לראשו והתעמעמו קולות האנשים שנשארו למעלה, ירד צ'ארלס דרווין בזהירות במדרגות, ביד אחת אחז במעקה שמירקו ידיים רבות, וביד השנייה לפת פמוט של נר שעווה עבה. כשירד במדרגה החורקת האחרונה, שיחרר...
נקישה חרישית בדלת נשמעה מבחוץ: אחת. הפוגה. ושוב – בקול מעט חזק וגרמי יותר: שתיים. בתנועה מתורגלת, בלי לקום ממיטתו, הושיט גיבֵּנין את רגלו לקראת הנקישה, השחיל את בהונותיו אל תוך הידית, ומשך. הדלת נפתחה לרווחה....
האור הירוק כבר נדלק ובני אינו מראה שום סימן שבכוונתו לחצות את הכביש. הוא מוסיף לעמוד על אי התנועה, עיניו מצטמצמות כנגד קרני השמש הניטחות בנו, ידיו מונחות על מותניו כאומר, מי יזיז אותי מפה. אני...
סאביצקי, מפקד הדיוויזיה השישית, קם בראותו אותי, ואני השתאיתי ליפי גופו הכביר. הוא קם ובארגמן מכנסי הרכיבה שלו, בכובעו האדום כעין הפטל, השמוט לצד ראשו, ובאותות ההצטיינות שעל חזהו חצה את הבקתה לשניים, כדגל החוֹצה את...
1. קלאודיו מסדר את האוהל המגולגל ואת שקי השינה בתא המטען של הטנדר שלי. היום יפהפה: שמש ורוח ים קלה שמבשרת נסיעה נעימה. אַמפָּרוֹ, החברה שלי, נכנסת לטנדר ומדליקה את הרדיו. אתה מביא את הקסטות? היא...
לפני ששכבתי לישון הייתי סופר את השעות, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, ומביט בשעון: השעה ארבע. ארבע ועוד שבע זה אחת עשרה, ואחת עשרה פחות שבע זה ארבע, אשן שבע שעות או ליתר דיוק,...
בילי בא לבקר היא לא יכלה להסתכל עליו, אבל למה בעצם? הוא אף פעם לא הגעיל אותה ככה. נכון, לפעמים היא לא ממש נמשכה אליו, שהרי בילי (כבר הודתה לא פעם בפני חברותיה) לא היה בחור...
היה פעם במונמרטר, בקומה השלישית ברחוב אוֹרשָן 75 ב', איש מצוין בשם דוּטיוֹל, שבורך בכישרון יוצא דופן לחצות קירות בלי שהדבר יהיה עליו לטורח. היו לו משקפי מצבט וזקן תיש שחור, והוא עבד במחלקה השלישית של...