סוסיתא קובייתית ולבנה, יגעה משהו, גיששה את דרכה בשעות אחר הצהריים של יום שבת על פני כביש ישן וצר המתפתל לכיוון דרום. ישבו בה הילד עצמו, יחד עם אביו, אמו ואחותו הפעוטה. הם נסעו לבקר את...
ציוותו אותי ואת גיא להיות ביחד בארגון פעמונים. היינו בשנה א׳. הוא למד בתוכנית יוקרתית במדעי החברה, שגם אני ניסיתי להתקבל אליה. בפסיכומטרי קיבלתי 655, שזה בדיוק הציון שהייתי צריכה כדי להתקבל. אבל אחרי כמה ימים...
אני עדיין בעונש. כשאני מציצה מבעד לדלת הסגורה למחצה של חדרי אני שומעת את רחש קולותיהם דרך הפיר של המדרגות. אמי בוכה חרש, אבי מעלה את הטון כשהוא מדבר על בית החולים השוויצרי שבו המליץ לו...
גברת ריטה חלמה, ביום של קרב היריות, שהיא מתהלכת בגן עצום. היא חלצה את נעליה מחשש להרוס את הדשא, שהיה קצר באופן היסטרי וירוק, כמו מדשאה במגרש גולף. נדמה היה שהעשבים גונחים ומתאוננים תחת המשקל של...
ערב, כנף ענן מרפרפת, ואופק מנשיק שמיים וארץ כרגיל, במרחק. דימיטרי ואני יושבים על גשר קרליבך ומנדנדים רגליים מעל לנהר שזורם למטה. אבל איזה שטויות, לא נהר ולא נעליים, כולם יודעים שאין שום נהר מתחת לגשר...
פיצויים. דמי כאב. המילה עוד מתגלגלת לי בתוך הראש בעודי פוסעת לאורך הרחוב התלול, כשהמקום נותר זה מכבר מאחורי. יש עמי רק תיק בד, הארנק שלי ובקבוק מים. הבקבוק כבר ריק למחצה. "דמי כאב". אני שואלת...
הוא נחת על אדן חלונה ללא רחש. כה קטנטן היה, אילו התכדר היה יכול להצטנף בתוך שתי כפות ידיים צמודות. ברגע הראשון חשה כאילו נחת משמי הלילה. לחייה הצטמררו. היא הרגישה שהופעתו קשורה בדרך כלשהי למְנָשִׁי....
על קיברו של סגן ניצב עופר רגב, ראש מחלק חקירות במשטרה, נחרט לבקשתו המשפט: “שום דבר אינו כפי שהוא נראה" מקלט הבית הטורי המוארך של רוטשילד 44 נִרְאֶה בתפוסה כמעט מלאה בהתייחס לעובדה שרק לפני...
שנים שהוא לא התפלל. יונה יישר את רגליו החוצה מתוך תנוחת בייגלה והחל להתמתח ולפוקק חוליות ושאר מפרקים שצמאו ל'קנאק'. כבר לא רכן מעל מקלדת לפטופ בזוקת קשקשים. הוא קרא ברשת שקשקשים הם חלק מסממני דיכאון....
לדנה שליו "את פזורה", הוא אמר. "התנועה שלך לא מוקפדת". הוא שם את הידיים על המותניים כמו איזה אמא כועסת, ואמר, "כוח הכבידה מטיל עליך אימה, ונגד זה – אני לא יודע מה אפשר לעשות. את...
20-1 בנובמבר, שנת 1909 בחודש שעבר פסעתי לי על גשר איזמיילובסקי,[1] לעת דמדומים. היה קר, ורוח נשבה. לא היו הרבה אנשים. לפתע פתאום קלטתי – משהו אפל זינק אל המעקה, התהפך מעליו בכבדות וצנח אל המים...
מי היה מאמין שאני הייתי פעם שֵׁד. אומרים על בן אדם שנכנס בו השד, ומייחסים את כל מה שהוא עושה לשד. אבל להיות שד, זה סיפור אחר. הדבר קרה בפורים. כולם חיפשו תחפושות ומצאו. אני תמיד...
להארי הארלו היו גורי קופים. ולגורי הקופים היו שתי אמהות תותבות לבחור מביניהן. לאחת היה בקבוק בלי חיבוק. לשנייה חיבוק נטול חלב. הראשונה עשויה הייתה מחוטי תיל, והאחרת מספוג עטוף בבד מגבת. לצייר הייתה פעם אהובה...
ידעתי, שלא ייתכן, כי הרץ ואשתו יושבים בשעה זו בביתם. בתוך ארנקי היה מוכן אפילו פתק: "ביקרתיכם ולא מצאתיכם. צר לי מאוד. שושנה". דבר זה טוב היה, שהוא עשוי לפטור אותי מביקור חובה משעמם בבית זה...
כולם צריכים להתוודות על משהו, אז גם אני. אני אוכל בסופרים כבר כמה שנים. בדרך כלל, אני עובד עם אלה מנשר. הם מרוכזים באזור התעשייה ויש שם המון קונים והעובדים לא שמים לב לכלום, כי הם...
אינני יודע אם הדבר הזה הוא סיפור שנדמה למעשייה או מעשייה שנדמית לסיפור; אני רק יכול לומר שבליבו עומדת אמת, אמת עצובה מאוד שאני כנראה אהיה אחד האחרונים להפיק ממנה תועלת, אם ניקח בחשבון את יכולות...
"דובי, ספר לי איך היה שם. איך היה עם האיש הזקן?". בהרת מוכת יגון. בהרת אילמת. הוא לא משתף בדבר. הלוואי והיה מספר לי על קורותיו. אני מיטיבה את החזקתי בו. הוא מונח בזרועותיי, הידיים כרוכות...
אבא שלך הוא זה שלימד אותך להסתכל. ולא רק שלימד הוא גם אמר מפורשות "אני מראה לך איך להסתכל", הרים את סנטרך בשתי אצבעות ואמר לך להביט תמיד לשמיים. אולי זאת הייתה עצה. אולי פקודה. אולי...
"לאהוב זה לרעוד," אמרה לוסיאנה. "אם כך, האדמה אוהבת אותנו יותר מדי," עניתי לה כאשר נהיו השמים אפורים ואובאליים וינקו את כל האור. הלבה הציתה את האוקיינוס. כך התחלתי למדוד את הזמן לפי הפעימות של לוסיאנה....
ירון בוהה קדימה. ברק מסתכל למטה על הנעליים שלו, נמלה עומדת לחלוף על פני הסוליה השמאלית. שירה מגרדת בראש, נראה שמצאה שם משהו, זה תחוב לה מתחת לציפורן, היא מוציאה את זה ומעיפה לרצפה. כהן מסתכל...
החום הזה אני בחיים לא אצליח להתרגל אליו, אמרתי לעדנה ואפילו לא הסתכלתי. והצל והמזגן, והריח המוכר של שארית קטורת וספרים ליוו אותי פנימה. בסוף מתרגלים, היא זרקה והתיישבה בכורסה שלה, הבלויה, אבל שתמיד חשבתי שהרבה...
באמצע דברי ההספד בהלוויה המשעממת וקורעת הלב של אמי, התחלתי לחשוב על ביטול החתונה. העשרים ואחד באוגוסט לא נראה לי תאריך מתאים, ג'ון ווסקוט לא נראה לי האדם המתאים להתחתן אתו, והיה לי קשה לראות את...