דעו לכם, כי לפנינו ראשיתו של סיפור על רפאים ושדונים, אשר ממיליוס, ילדו המוצלח ביותר של שייקספיר, סיפר לאמו המלכה ולגבירות החצר בשעה שהמלך וחיילי המשמר באו להובילה לבית האסורים. הסיפור אינו מופיע עוד לאחר מכן;...
מר ויקס שוב הזעיק אותי הערב, ואני מביט לאחור אל המסדרון בבית שלי. לא כיביתי את האור במטבח. זה בית ריק וישן מאז שמתה האישה. כשמר ויקס לא מצלצל, אני כותב לכל מי שאני מכיר בעניין...
בדמדומי הערב התכולים-צוננים בהקה חנות הקונדיטוריה, שעמדה בפינת שני רחובות חלולים בקמדן טאון, כבדל סיגר. ואולי מוטב לומר, כבדל זיקוק, שכן האור היה צבעוני ומורכב, נשבר במראות רבות ורקד על עוגות ודברי מתיקה רבים, מוזהבים ועליזי...
מישהו אמר לו, כנראה הכרטיסן: "המזוודה שלך היא המזוודה היחידה, אף אחד לא רוצה לנסוע היום לאַלְקילַה, אין סיכוי שהיא תלך לאיבוד". אבל ארננדס התעקש לעלות איתה לאוטובוס: "אני אוהב לשים עין על הדברים שלי." ברציף,...
בחוץ היה לילה קר ורטוב, אך בחדר האורחים הקטן ב"בית לָבּוּרנַם" הורדו הווילונות והאש הדולקת האירה. אב ובן היו בעיצומו של משחק שחמט, והאב, שהחזיק בתפיסה קיצונית בנוגע להתקדמות המשחק, העמיד את מלכו בסכנות מיותרות ובולטות...
בפברואר 2001 מצאנו בדיוק מה שחיפשנו: בית עץ מחוץ למיאמי, עם חלונות גדולים, צמוד לתעלה שמימיה הירוקים נשפכו לאוקיאנוס האטלנטי. חשבנו שאנחנו בני מזל. הבית הוצע במחיר טוב במקום שקט ורחוק מהעיר. לא היו לנו שכנים,...
מי היה בֶּרְק? ראשית ימיו. ג'ייקוב בֶּרק, מי שעתיד היה להתמודד בקרב נגד מקגרוֹ הגדול באותו יום גורלי ב-1824, נולד מכוסה בשרידי שק שפיר במשכנות העוני שבאזור הרציפים בבריסטול, בגיבוב שמכוּנה רק "החור", ילד חורף לַסוור...
מותו של האגרופן (או הקרב המהולל בין ג'ייקוב ברק לבליינדמן מקגרו)
Son coeur est un luth suspendu; Sitot qu'on le touche il resonne.1– דה בֵּראנזֶ'ה לכל אורכו של יום סתיו אטום, אפל ואילם, תחת עננים נמוכים-לדכא, חציתי לבדי, רכוב על סוס, כברת-ארץ שָמֵמָה מאין כמותה, ולבסוף...
28 ביולי דוויין מוזֶר פּינְקֵיי דרייב מס' 1077 הנדרסון, נבדה 89015 מר מוזר היקר, בצהרי העשרים וחמישה ביולי, בסיבוב האחרון שלי ברַיוֹלייט, נסעתי בקֵיין ספרינגס רואד, כחמישה-עשר קילומטרים ליד בּיטי, ונתקלתי כנראה בשרידים שנשארו שם מתאונת...
המונית הסתובבה בכל העיר. הנהג כבר הביט בי בפרצוף אומלל, מרמז לי בבדיחות יבשושיות. חיכיתי עד שהסיגריה תיגמר. ביקשתי שיעצור בפינה של בר האוֹסידֵנטי. נשארנו שם עוד חמש דקות. הוא הסתובב וניסה להתחיל שיחה, ביקשתי שישתוק,...
באותם ימים דיברתי על נשק. היה אלכס, החייל הבודד שחי עם איזה זקנה, שלא ברור מה הקשר ביניהם, תמיד במרפסת בימי שישי אחר הצהריים, מנקה את ה-16-M המקוצר שלו, לבוש בבוקסרים ובגופייה, יושב שם בשמש, מעשן...
.Nil sapientiǽ odiosius acumine nimio Seneca[1] בערב סעוּר אחד בפאריז, בסתיו 18.., נהניתי עם רדת החשכה מפינוק כפול של הרהורים ומקטרת-חרס, בחברת ידידי ק' אוגוסט דוּפֶּן, בספרייתנו הקטנה – קיטון הספרים שבירכתי הדירה בקומה השלישית,...
שמי תומס, אני בן שלושים, אני גר עם אבא שלי. אנחנו שני אנשים בודדים בבית גדול שנתקלים זה בזה בשעות יוצאות דופן, אם כי קורה שאנחנו לא מתראים ימים שלמים. בימי חמישי באה אישה ושוטפת את...
Impia tortorum longas hic turba furores Sanguinis innocui, non satiata, aluit. Sospite nunc patria, fracto nunc funeris antro, Mors ubi dira fuit vita salusque patent.1 [מרובע שחובר בשביל שעריו של שוק, אשר נועד לקום באתר...
ברגע ששמע את הצעקה – כי את הירייה הוא לא שמע, או ששמע ולא פירש אותה כירייה, כי כידוע, כדי לשרוד בבליל הקולות האינסופי שעולה מחצר פנימית משותפת צריך לוותר אפילו על הניסיון לפענח אותם, ולפיכך...
"אתה חייב לראות אותה לפני שאתה עוזב," אמר לי וורדסוורת'. "זה משהו שאסור להחמיץ… אם יש לך אומץ, כמובן." וורדסוורת' נהיה מעצבן בשעות מסוימות לפנות בוקר, כשנשארנו רק הרווקים והאלכוהוליסטים-באמת בבר של הגרנד הוטל דה ואגון-לי....
ישבתי באוטובוס ליד החלון והסתכלתי לרחוב. פתאום כלב אחד התחיל לנבוח נביחות חזקות מאוד, סמוך למקום שעברנו בו. חיפשתי אחריו במבטי. נוסעים נוספים עשו כמוני. האוטובוס לא היה לגמרי מלא: כל המושבים היו תפוסים אבל רק...
לבסוף קצה נפשם של האיכרים ברוחות המתים והם נטשו את הכפר, והוא נהפך לנחלתם הבלעדית של התושבים הטמירים והנקמנים המגלים את נוכחותם בצללים הנופלים במלוכסן, כמעט בלתי מורגשים, צללים רבים מדי, אפילו בצהרי היום, צללים שאין...
למרטינגדייל הגענו באמצע נובמבר. המקום לא נראה לנו רומנטי או נעים כלל וכלל. השבילים היו רטובים וספוגי מים והעצים עירומים מעלים, בגן לא נראה שום פרח, פרט לכמה ורדים מאוחרים שפרחו בגן בוורוד. גשמים רבים ירדו...
זה היה אחד הלילות האלה שאתונה מבשלת אותנו במיץ של עצמה, תערובת של עשן אגזוזים, פלסטיק שרוף, גז מדמיע, ייאוש. השתדלנו לאטום את כל הפתחים, האוויר הסתנן מהמזגנים וצרב בנחיריים. העיניים התערפלו, נתקפנו בהלה, אבל הכי...
זאת הייתה החקירה האחרונה שניהל רב פקד ַפַסרוֹ אבל הוא לא ידע זאת אז, כשהשתהה במשך רגע קצר מול הדלת הסגורה, לפני שנכנס לחדר בצעד מהיר שנועד להסתיר את סערת הנפש שהיה נתון בה. כשהדלת נפתחה...
"להתראות, יקירי". "להתראות, אהובתי". אליכס מרטין ניצבה שעונה מעל השער הכפרי הקטן והביטה בדמותו המתרחקת של בעלה שהלך לאורך הדרך בכיוון הכפר. עד מהרה הוא פנה מעבר לעיקול ונעלם מן העין, אך אליכס נשארה באותה התנוחה,...
זהו, קיבלתי את העונש הסופי. כך זה נראה. אני רואה ושומע: איני צריך להוכיח זאת לעצמי, ואין ספק שזה אומר משהו. מיד אתן עדות לכך שאני אכן רואה ושומע. הנה: שמעתי קול אומר באנגלית שהראש שלי...