כְּשֶׁאָמוֹרִי אַשִּׂיג אָטוּסָה, הַמְּכַשֵּׁפָה הַקְּטַנָּה, גָּמְרָה אֶת לִמּוּדֶיהָ, הִיא הָיְתָה חַיֶּבֶת לְהִבָּחֵן. הַמְּנַהֵל הֵנִיחַ לְפָנֶיהָ עַל הַשֻּׁלְחָן שְׁנֵי מַזְלְגוֹת וְאָמַר לָהּ: "עַכְשָׁו כַּשְּׁפִי אוֹתָם. אַתְּ זוֹכֶרֶת שֶׁלָּמַדְנוּ מָה הַדָּבָר שֶׁנָּחוּץ בָּעוֹלָם: מַשֶּׁהוּ חָזָק, מַשֶּׁהוּ מָהִיר, מַשֶּׁהוּ...
שִׁמְעִי וְהַקְשִׁיבִי וְשִׂימִי לֵב וְהַאֲזִינִי; כִּי זֶה קָרָה וְהִתְרַחֵשׁ וְנִהְיָה וְהָיָה, הוֹ, יַלְדָּתִי הֲכִי אֲהוּבָה, כְּשֶׁחַיּוֹת הַבַּיִת וְהַמֶּשֶׁק הָיוּ עֲדַיִן חַיּוֹת בַּר פִּרְאִיּוֹת. הַכֶּלֶב הָיָה פֶּרֶא, וְהַסּוּס הָיָה פֶּרֶא, וְהַפָּרָה הָיְתָה פֶּרֶא, וְהַכִּבְשָׂה הָיְתָה פֶּרֶא, וְהַחֲזִיר...