1.

אנחנו עוברים דירה. אימא אחראית על הכול. היא מעבירה את הדברים בהדרגה. היא התחילה עם חדר האמבטיה בקומה השנייה: הטוש,  המראה, הקרמים, האמבטיה, נייר הטואלט, הדליפה מאחורי הכיור, כדור הסבון שעשוי מהשאריות של כל סבונים, והשיערות בביוב. היא השאירה שם ריח של שמפו זול. אם מתקרבים קצת, אפשר להריח אותו עדיין. מתחנו בכניסה סרט צהוב כמו אלה של המשטרה כדי להיזכר שהחדר ריק. מעכשיו אנחנו משתמשים רק בשירותים למטה.

אבא אומר שאימא חוזרת כל שבוע. קשה לדעת מתי. הביקור שלה מסתורי כמו הדברים שהיא בוחרת לקחת. אף פעם אי אפשר לדעת אם תיקח משהו קטן או גדול. ערב אחד היא לקחה רק את הקורנפלקס. בערב אחר היא ארזה את הצעצועים, את המחרוזת ואת חיי החתול. הפעם היא בטח תבוא לקחת את הגופה. שמרתי אותה בקופסה קטנה כדי לעזור קצת.

כרגע מתמקד המעבר בחפצים של אבא: קוצץ הציפורניים, הדיאודורנט, הבגדים הנקיים, העבודה. הזקן הולך ומתרוקן. נדמה שלא אכפת לו. מאז שלקחו את הזרם לא אכפת לו מכלום.

בעבר היה אבא משתין עם הדלת פתוחה. ממרחק. בלי להוריד את המושב אחרי שהרים אותו. מוודא שהטיפות שלו יסתיימו בדיוק ברגע שמתחיל קרב אגרוף. עכשיו הוא מסתגר שעות בשירותים למטה. מקלל את אימא על מה שעשתה לנו. אני מזכיר לו שזה רק מעבר דירה, שבקרוב הכול יחזור למסלול, שלא יבכה. הוא עונה לי שהוא לא בוכה, שהוא משתין בישיבה. טיפין-טיפין. כי אין לו זרם.

בלילות אני שומע אותו יוצא מהחדר. אני מניח שלאכול משהו. אם כי אני אף פעם לא שומע אותו נכנס למטבח. לא כל כך מפחיד אותי לשמוע אותו. הצעדים שלו הם הדבר היחיד שלא עזב. בגלל חריקת הפרקט, אני מדמיין אותו מתהלך בגב עקום כשהוא משעין את הזרוע הימנית על הקיר וגורר את הרגל השמאלית, כמו שיכור.

לפעמים אני מדמיין שהוא עזב את הבית. ושכשיצא השאיר את הדלת פתוחה. ושמבעד לדלת הזו  נכנס האיש שאיתו אני גר עכשיו. איש שהולך כמו אבא, אבל זה הכול.

מדהים מה יכול לקרות לגבר שמשתין בישיבה. אני לא רוצה שזה יקרה גם לי.

2.

בבית הספר, סבס מלמד אותנו לכתוב את השם שלנו בפיפי. השיעורים מתחילים אחרי ההפסקה האחרונה. זה קצת יקר. הוא מבטיח שהמחיר שווה את זה. לפני סוף השנה אלמד לשלוט בעוצמה, בכיוון, במשך ההשתנה, בכמות ובמרחק. התוצאה מובטחת.

האופן שבו הוא משתין מעורר קנאה. לא מזמן למדתי את המילה הזו; קנאית, אבל זה דומה. ככה אמרה המורה לנדיה כששברה לטוניו את האף כי סירב להשאיל לה עיפרון: קנאית. אני לא רוצה לשבור לסבס את הזין. אני רק רוצה לגנוב לו את הזרם. להפסיק להשתין במכנסיים בכל פעם שאני מכוון מרחוק. לעשות כל מה שאפשר כדי לא לגמור את החיים שלי כמו האיש שגר איתי. השיעור הראשון, שהוא הכי חשוב, הוא לכווץ את התחת. סבס תופס לי את היד כדי שארגיש אותו. בכל פעם שהוא מכווץ אותו, הזרם מתארך. אם הוא מרפה אותו, נוצרת פרבולה. גם זו מילה חדשה שלמדתי. יש לה שתי משמעויות. במתמטיקה זו מין עקומה שאין לי מושג למה היא נועדה. בדת זה סיפור קצרצר של ישו. וגם במקרה הזה אין לי מושג למה הוא נועד. אני לא אוהב מילים כאלה.

אבא לא קרא את המכתב ששלחו מבית הספר. אני כן. זימנו אותו לפגישה כי תפסו אותי נוגע לתלמיד אחר בתחת. המכתב לא דיבר על שיעורי ההשתנה שנועדו להפוך אותך לגבר, למרות שהסברתי את זה שוב ושוב למנהל: המבוגרים שומעים רק את מה שהם רוצים לשמוע. ודברים שהם לא עניינם.

הוא הסכים לבוא כדי שיפסיקו לזמן אותו. הוא התגלח וצחצח שיניים. הוא לא התרחץ. הגישה שלו הייתה שונה, כאילו עניינתי אותו עדיין, כאילו לא השתין בישיבה. הוא הקשיב למנהל בריכוז והבטיח לו שיטפל בעניין. כשיצאנו מהמשרד הוא ביקש ממני לא לעשות לו עוד צרות. חזרנו הביתה בשתיקה. ואז קלטתי. אימא לקחה גם את הצעדים.

3.

כבר חודש שהמובילים מגיעים בכל יום רביעי. על פי רוב הם באים לקחת את המים. אבא נושא ונותן איתם כדי שייקחו את המסך, את המצעים, את הסרוויס או כמה כלי מטבח. ואז מותר לי להתרחץ עוד שבוע. את האינטרנט והחשמל הם לקחו בלי להודיע.

אני קצת יותר אוהב את הבית הריק. בלי רהיטים, בלי סדינים, בלי תצלומים בשחור לבן של קרובים מתים. הסדקים, האבק, שיירות הנמלים שמתקדמות כאילו גם הן עוברות דירה מוצאים חן בעיניי יותר. ההד.  לא ידעתי שיש לנו הד. הלוואי שגם בבית החדש יהיה. נחמד לדבר ולהרגיש שמישהו עונה לך.

4.

סבס הציע לי שיעורים פרטיים אחרי שעות הלימודים. הוא הציע שיתקיימו אצלי כי אימא שלו שונאת אותי. היא לא רוצה שהבן שלה יסתובב עם תחתן. מה זה אומר? הוא לא יודע. גם במילון זה לא מופיע. לי זה נשמע כמו שם של דינוזאור.

הסברתי לו שלא מרשים לי להזמין אורחים. בגלל המעבר. קבענו שנסיים את הלימודים ברחוב, במחיר גבוה יותר ובלי לגעת אחד בשני. את כל ההוראות הוא ירשום לי על דף. זה עובד לי. אני יכול להתאמן בשירותים ואם הולך לי, עם הזקן. בבית החדש יהיו לי שני זרמים, אבל אחר כך נוכל לתת אחד במתנה.

5.

התחתנים הם לא דינוזאורים. עדיין לא הסבירו לי מה הם. הפעם לא נתנו לי להיכנס למשרד של המנהל. אני רואה אותם מבעד לדלת הזכוכית. נשמעות צעקות. אבא מרוכז במהדק הסיכות האדום שעל השולחן כאילו צפה במשחק כדורגל. המנהל מנופף בזרועות ומסמיק כמו אימא שלי. על המצח מופיע לו וריד בצורה של תולעת. חלק מהרוק שלו תקוע על הזקן של אבא שלי, קרוב מאוד לפירורי הלחם מארוחת הבוקר בשבת. הגבר המעונב מביט בגועל באיש נטול הזרם. אני לא מצליח להבין אם זה בגלל הריח. הם מתווכחים על כמה נושאים. על המראה המרושל שלי, על הבגדים המלוכלכים שלי, על הציונים שלי. אבל בעיקר הם מדברים על שיעורי הבית שלי בספרות: על היכחדות התחתנים. הם לא קראו את הסיפור עד הסוף. רק הכותרת הצליחה להעליב את המורה, את המנקה, את ועד ההורים ואת אימא של סבס. האישה היחידה שאף פעם לא מדברת ולא מפריעה ולא מתלוננת, לא תעצור עד שלא יעשו איתי משהו. אבא עדיין שקוע במהדק הסיכות, כאילו ניסה לפענח כמה סיכות יש בפנים. לדעתי, מאה שבעים ושמונה.

6.

נגמרו השיעורים עם סבס. נגמרו השיעורים איתו ועם המורים בבית הספר. השעו אותי כי אני השפעה רעה. זה אומר שאני לא יכול לחזור. זה מבלבל כי במילון כתוב שלהשעות זה להכריח משהו או מישהו לצאת ממקום מסוים. אותי לא הוציאו ולא הכריחו. בסך הכול לא נותנים לי להיכנס. בלי ליווי של מבוגר אחראי. הסברתי להם שהמבוגר היחיד שאני מכיר נהיה שמן ומכוער. התשובה משעשעת את השוער, אבל הוא לא נותן לי להיכנס.

7.

היום אבא התעורר אחרת. הוא צועק לי שאבוא לסלון. הקול שלו נשמע כמו שהיה לפני שהתחלנו במעבר הדירה. הוא אומר שיש לו הפתעה לאימא ולי. שכחתי בכלל מהמונח הזה. הפתעה זו מילה יפה. אני יורד במדרגות בריצה. אני דורך חזק כדי לוודא שלא לקחו את ההד.

במרכז הסלון הריק עומד ארגז קרטון ענקי. הוא כמעט בגודל שלי. השם שלי כתוב עליו בעט כחול. היום אני עובר לאימא. הזקן שכר חברת הובלות אחרת כדי שייקחו אותי. הוא מבקש ממני ללכת לאסוף את מה שחסר לי. כשארד הוא יארגן אותי. אני לא יודע מה זה אומר. מאוחר יותר אני מחפש את ההגדרה במילון. אני שמח כל כך שבא לי לחבק אותו. הוא לא נותן לי כי אימא לקחה גם את הזרועות.

מבפנים הארגז לא כזה גדול. אני בקושי נכנס בו. השארתי את רוב הדברים שלי בחוץ. אני לוקח רק את הדברים החיוניים. אני מוציא עוד חפצים כדי לפנות מקום לזקן. אני לא רוצה להשאיר אותו לבד. יהיה לנו מאוד לא נוח, אבל נוכל להפתיע אותה יחד. הוא אומר לי שהוא צריך עוד לסגור את הפרטים האחרונים. חוץ מזה, מי יאסוף את חתיכות הלגו שלי, את המילונים שלי, את הכביסה המלוכלכת ואת הגווייה של החתול?  כואב לי שרק הוא לא יקבל הפתעה היום. לפני שאני מתכופף כדי שיהיה אפשר לסגור את הדפנות, אני מקבל החלטה. אני לוקח את הקופסה היחידה שנשארה לי ונותן לו אותה במתנה. הוא מנער אותה קצת כדי לנסות לנחש מה יש בה. למה היא מטפטפת? הוא שואל אותי. גם זו הפתעה, אני עונה לו. בשבילך. נראה לי שהיא תמצא חן בעיניך. אני צולל בחשכה של הארגז, נרגש מהמחשבה שבקרוב אראה את התגובה של אבא ואימא כשיפתחו את החבילות שלהם. היום יהיה יום גדול.