הוא יכול היה להקיץ בכל מקום, בכל זמן, בתור כל דברשהו. כעכביש שעיר שתנודה חשודה הקפיצה אותו מרבצו, נגיד; כנער מקהלה חולמני שאיחר להתעורר, נאמר; או כגברת, למשל בשואה. או אז לאו היה זוכר את הגוף שהותיר במיטה על מצעים פרחוניים, אלא פשוט עוטה מופע שונה, כפי שנחש משאיר מאחור נשל עור, כמו שאישה עוזבת איש, והיה משכים, לדוגמא, על דרגש, תקרה, אולי לצידי כביש. אחר כבר היה נכנס למלא את החלל שהלה אך פינה, והוא, עם קום, היה יודע מכל זה לא כלום. ועדיין, בבוקר ההוא לפחות, כשפקח את עיניו, נוכח למצוא את עצמו מאייש את אותו הגבר שאמש בו נרדם. ושאהובתו הישנה עודנה נמה לידו כמדומה. ושעה שלמה מבטו לא מש ממנה. רק שכב שם לצידה, דומם ומחכה. מקווה שגם היא, לאחר נדודיה הליליים, תשוב אל זה; שלה; חיקה.