"הוא חי!" החברה מעיין נכנסה בריצה. "הוא בריא, שמעתי אותו בוכה. קרה לנו נס חג הקציר. לא ראיתם את ההודעות?" פניהם של חמשת חברי הוועד המכונסים באולם הישיבות זהרו אך בחלוף רגע עטו ארשת חידתית. הם...
בשביעי באוקטובר התעוררתי ב – 11 בבוקר לרעש בלתי פוסק של הודעות בפלאפון מחברים ששאלו לשלומי. התעוררתי מאוחר כי ערב לפני הייתי במסיבה וחזרתי לפנות בוקר בדאון מהאקסטה שלקחתי. נכנסתי לרשתות החברתיות כדי לבדוק מה קרה,...
מסתבר שזה הנוהל אם מישהו מת בבית שלו. שוטר אחד דפק בדלת ופתחתי לו והוא ביקש שאלך איתו למרפסת ואז הוא סגר את דלת הזכוכית. הוא אמר במבטא אמריקאי, ספרררי לי מה קרררה בלילה? ואז סיפרתי...
היא הייתה מנחה זוטרה בערוץ הקניות כבר שנה, כשעפו הטילים בשש עשרים ותשע. בסוף האודישן שעשתה בשנה ג' של בית הספר למשחק, אמרו לה שאהבו את התום שקרן ממצחה החלק והגבוה, שאצבעות ידיה אלגנטיות אך לא...
הוא נחת על אדן חלונה ללא רחש. כה קטנטן היה, אילו התכדר היה יכול להצטנף בתוך שתי כפות ידיים צמודות. ברגע הראשון חשה כאילו נחת משמי הלילה. לחייה הצטמררו. היא הרגישה שהופעתו קשורה בדרך כלשהי למְנָשִׁי....
על קיברו של סגן ניצב עופר רגב, ראש מחלק חקירות במשטרה, נחרט לבקשתו המשפט: “שום דבר אינו כפי שהוא נראה" מקלט הבית הטורי המוארך של רוטשילד 44 נִרְאֶה בתפוסה כמעט מלאה בהתייחס לעובדה שרק לפני...
שנים שהוא לא התפלל. יונה יישר את רגליו החוצה מתוך תנוחת בייגלה והחל להתמתח ולפוקק חוליות ושאר מפרקים שצמאו ל'קנאק'. כבר לא רכן מעל מקלדת לפטופ בזוקת קשקשים. הוא קרא ברשת שקשקשים הם חלק מסממני דיכאון....
במסדרון שרצפתו מחופה פלסטיק אפור הוא היה מתהלך כקאובוי – קשת עגולה בין הרגליים, צעדים רחבים ובטוחים, אגודל תחוב בין החגורה לעצם הכסל. ייתכן שבכך ביקש להראות לעולם שמסדרון זה על קירותיו העירומים הוא ממלכתו. או...
מהדירה השכורה שלי ברחוב האלה עד לדוכן הפיס יש בדיוק 360 צעדים. פעם הייתי הולך לשם יום-יום אפילו עם גופייה וכפכפים, והמוכרת עם השיער חלודה הייתה אומרת לי: "הופה… מי זה בא? בוקר טוב איציק" ובימים...
אני בבועה. מחוצה לה, מתרחשת אטמוספירה בעלת רכיבים אחרים לחלוטין, האוויר בה לא נגיש למחזור הדם שלי באופן מוחלט וסופי. כפי הנראה אני כן מבחין בחלוף השעות והימים, מתלבש בהתאם למזג האוויר ומתפקד לא רע בכלל...
בבוקר הזה, מיכה התעורר שמח. ימי שלישי היו הימים בהם ביקר הנכד, ואין דבר טוב יותר מביקור הנכד. אשתו, שכובה על צידה לידו – פקחה את עיניה באיטיות השמורה לבקרים. שניהם חיכו עוד רגע ארוך במיטה....
"אורי שלנו," אני אומרת, "תישאר עוד קצת". ככה אני אומרת, מבקשת, מבינה היטב את המחיר. גם הוא, עם קצת מאמץ, יכול להבין. אפילו שהוא מזמן אחר, יש יאמרו הוא ממקום אחר. "אורי שלנו," אני חוזרת ואומרת...
לדנה שליו "את פזורה", הוא אמר. "התנועה שלך לא מוקפדת". הוא שם את הידיים על המותניים כמו איזה אמא כועסת, ואמר, "כוח הכבידה מטיל עליך אימה, ונגד זה – אני לא יודע מה אפשר לעשות. את...
צד א׳ ישבתי בדירה המפוארת באפר ווסט סייד וחיכיתי שההורים של דפני ורועי יחזרו. הדיסוננס בין העוני שלי והעושר שלהם הבהיל אותי לעיתים, אבל כשנזכרתי שהם משלמים לי בשביל להיות הבייביסיטר של הילדים שלהם –...
זה היה ערב ראשון של סליחות בלוס אנג'לס ואני התפללתי עם העבריינים הישראלים בהמבורגר־בר בשדרות פיקו שהוסב לבית כנסת. דלפקי העץ היו מכוסים מפות לבנות, ואת התפריט הגדול הסתיר שלט עם טקסט התפילה של "מודים דרבנן"....
מי היה מאמין שאני הייתי פעם שֵׁד. אומרים על בן אדם שנכנס בו השד, ומייחסים את כל מה שהוא עושה לשד. אבל להיות שד, זה סיפור אחר. הדבר קרה בפורים. כולם חיפשו תחפושות ומצאו. אני תמיד...
רק בגלל שזה היה בירושלים, מקום שאין בו בדרך כלל ברווזים, כשראיתי ברווז בברכה של הכנסת, חשבתי לעצמי שזה לא יכול להיות מקרי וזו בשורה. אילמלא גרש אותי השוטר שעבר שם, הייתי בעצמי מתחילה לגעגע ולרדוף...
נספחים: הקדמה – כמה הבהרות אינני מעוניין להוליך את קוראיי שולל. הסיפור שאני עומד לספר כאן איננו בדיוני אף על פי שהוא עשוי להיראות כך. ככל סיפור, הוא מתחיל בכר דמיון מזובל ופורה מכדי להישאר בגזרת...
החלטתי לעזוב. השמועה על פוטנציאל להיכרות שכבר זרקתי למגירת ״בגלגול הבא״, קרצה לי. הצבע הסגול בדירתי העיק על מצב הרוח, ועשה לי כאבי ראש בבקרים. קוסטה ריקה נשמעת ״און גרנדה אידאה״ אמרתי לעצמי מול המראה. אני...
א אני עובד בבית קפה. אין לי מקום בבית. כלומר, עכשיו יש לי אבל עד לא מזמן לא היה לי. אולי גם את זה צריך להסביר. עד לא מזמן הייתי נשוי ועכשיו אני כבר לא....
בראשית שנות התשעים ביקשתי לצאת לשנת שבתון. האקוורלים הקטנים, שהביאו לי אמנם רווחה כלכלית מסוימת, שעממו אותי. תכננתי להשתקע בסדרה חדשה: דיוקנאות אדומים של עוצמי עיניים, שמן מדולל על בדים גדולים. מיכאליס אמר שכדי לזכות בשבתון...
האיש שישב מולי בבית הקפה לא הפסיק להזיע ולדבר. הוא היה אמריקאי. האיש סיפר לי שכתב שלושה ספרים ושאחד מהם זכה בפרס מאוד חשוב עליו אף פעם לא שמעתי. הוא דיבר מהר, כאילו יש לו מדי...
הוא יכול היה להקיץ בכל מקום, בכל זמן, בתור כל דברשהו. כעכביש שעיר שתנודה חשודה הקפיצה אותו מרבצו, נגיד; כנער מקהלה חולמני שאיחר להתעורר, נאמר; או כגברת, למשל בשואה. או אז לאו היה זוכר את הגוף...